מה ההתחלה שלך? 

כשנולדת? 

כשאמא שלך חלמה אותך?

או אולי כשהחלטת מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? 

ואולי זה בכלל היה היום בבוקר?

כל פעם שאנו חושבים על הסיפור שלנו, אנו מנסחים לעצמנו מי אנחנו. נקודת ההתחלה היא נקודה מאוד מרכזית ביצירה של הסיפור האישי שלנו. תיאורטית, הזהות שלנו אמורה להיות דינאמית ופועמת, וזו אמורה לטעת בנו תחושת חיות בלתי פוסקת, מתוך התחושה שכל רגע אנו מתחילים משהו חדש. אלא שלא מעט פעמים אנו שוקעים אל תוך סיפור מקובע ונוקשה שנדמה שהדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להמשיך אותו. קשה כל-כך להחלץ מציפורני השגרה ולחשוב על התחלות חדשות. באופן פרדוקסלי, לפעמים דווקא החגים שאמורים לאפשר לנו את היכולת לקחת אוויר, מותירים אותנו מותשים בריצות בין ארוחת חג משפחתית אחת לשניה. וכך התחושה הרעננה של ההתחלה, תחושה שיש בה גם יכולת ועוצמה וגם בהירות לגבי שאלות של זהות ויעוד – הולכת ודוהה עד שהיא דועכת.  כדי להבין איך להתמודד עם זה, עלינו לשאול קודם כל מה כל כך חשוב בהתחלות, או ליתר דיוק- מהן התחלות בכלל?

התשובה נמצאת ביוון העתיקה.

אריסטו, שבספרו ׳פואטיקה׳ יצר את הבסיס לכתיבת סיפורים ודרמות, שאין סופר או תסריטאי הוליוודי שאינו מסתמך עליו, תיאר את הסיפור כשורה של אירועים שדומה מאוד לשורת קוביות דומינו. אחרי שהקוביה הראשונה נופלת, כל שאר הקוביות נופלות אחריה, אחת אחרי השניה, מבלי שתהיה להן ברירה. בדומה לכך- בסיפור, לאחר האירוע הראשוני, שנקרא גם האירוע המחולל, לכל שאר האירועים אין ברירה אלא להתרחש. לגיבור אין באמת אפשרות בחירה, כיוון שהוא יבחר לפי האופי והאישיות שלו. אדם מוסרי אינו יכול לבחור פתאום בחירה לא מוסרית, אדם שקנאי לכבוד שלו לא יכול לבחור פתאום למחול עליו ללא סיבה. כך, עד הדומינו האחרון. 

עד כמה זה דומה לחיים? ובכן, זה לא סתם שמכונות ואלוגריתמיים למיניהם יכולים לחזות התנהגות אנושית. רוב ההתנהגות שלנו היא אוטומטית, ונקבעת ע״י הסיטואציה שאנו נמצאים בה וההרגלים שלנו. שימו לב מה קורה אם סדר היום שלכם משתנה, או אם יום אחד אתם לא שותים את הקפה בבוקר. צריך לזכור שאופן ההתנהגות הזה הוא לא איזשהו פגם, אלא מבחינה אבולוציונית קוגניטיבית הוא דווקא מאוד יעיל. תארו לעצמכם שעל כל פעולה הייתם צריכים לחשוב ולשקול אם אתם רוצים לעשות אותה או לא – הייתם מותשים כבר בשעה תשע בבוקר ולא הייתם מספיקים לעשות אפילו רבע ממה שהספקתם היום. מבחינת המוח, ברגע שיש לנו כיוון בחיים, עדיף שהמוח יתרכז בלפתור את הדרכים להגיע לשם, מאשר להמשיך ולחשוב על כיוונים נוספים – כי זו פעולה באמת אינסופית. 

אחרי שקוביית הדומינו הראשונה נופלת כל שאר הקוביות נופלות אחריה, מבלי שתהיה להן ברירה. סיפור חדש טיפול בביבליותרפיה בתל אביב

קרדיט: Bro. Jeffrey Pioquinto, SJ www.flickr.com/

מה יכול  להוציא אותנו מטור קוביות הדומינו הזה?

דמיינו שקוביית דומינו אחת מחליטה לשנות כיוון. מחליטה לזוז הצידה, לא ליפול. תיאורטית זה בלתי אפשרי. אם היא לא יכולה לזוז, אז אין לה ברירה אלא ליפול כמו הקוביות הקודמות. בשביל שקוביית דומינו לא תיפול באופן אוטומטי, מה שהיא זקוקה לו הוא מרחק גדול יותר בין הקוביה שמאחוריה ובינה, כדי שהיא לא תיפול עליה ולכן לא תפיל אותה. ובמילים אחרות- כדי להשתחרר מהנפילה האוטומטית, קוביית הדומינו זקוקה למרחב. כשיש לנו את המרחב הנפשי הנכון – כל רגע יכול להיות קוביית דומינו ראשונה, כל רגע יכול להיות התחלה חדשה.

 בטיפול נפשי  המטרה העיקרית היא ליצור מרחב שכזה. מרחב נפשי שבו יש אפשרות לקחת שהות ולחשוב על הדברים, וכך להאט את המירוץ המטורף שהופך אותנו למכונות שפועלות על אוטומט. (זו, אגב, הסיבה שאלא-אם-כן מדובר בעניין קריטי ובהול, מטפל נפשי מנוסה לא ינסה לפתור בעיות מיד- משום שזה יהיה כמו להפיל שורת קוביות דומינו נוספת, והפתרון יהיה פתרון שווא.)

אולם לפני שנכנסים לטיפול, יש דברים שאפשר לעשות גם בעצמנו, ואפילו עם רוח גבית של התרבות. ראש השנה, לדוגמה, מאפשר ומעודד גם הוא יצירה של מרחב שכזה, שאפשר לנצל אותו לתהליכים פנימיים משמעותיים.  ההתחלה היא הכרעה תודעתית, וכזה הוא חג ראש השנה. אין שום דבר מיוחד בא׳ בתשרי משאר ימות השנה. אבל עצם ההחלטה שביום הזה מתחילה שנה חדשה, היא זו שגורמת לחג הזה לעודד מחשבות אל התחלה חדשה (שאמורות להופיע באופן טבעי אחרי חודש אלול שבו התודעה אמורה לסכם את השנה החולפת, תוך הדגשת הרגעים עליהם אנו מתחרטים). 

שני תרגילים 

תרגילי המחשבה הבאים נועדו לאפשר גמישות מחשבתית כדי שאפשרויות חדשות יוכלו להופיע בתודעה, ולעודד בחירות חדשות ואותנטיות. מומלץ להקדיש להם כעשר דקות בזמן מנוחה, וכדאי לכתוב את התרגילים ככתיבה חופשית וזורמת.

1. ״מה היה קורה אם…״ אירוע מחולל, הוא אירוע שמשנה את שיווי המשקל של החיים, ומעורר מחדש את הדינאמיקה, כך שהכוחות המרכזיים של האדם, בין אם אלו ערכים או תכונות אופי מובילים את האדם ליצירת שיווי משקל חדש. אירועים מחוללים שכאלה יכולים להיות כאלו שמוסיפים אפשרויות נוספות שלא היו קודם לכן (זכיה בלוטו, כמה שעות נוספות בשבוע, תינוק חדש, מלגת לימודים ועוד) או כאלו שמחסירים משהו מרכזי מחיינו (פיטורין, צורך לעבור דירה, ירידה ברמת ההכנסה, ועוד). כתרגיל מחשבה, אפשר לדמיין אירוע מחולל, ולנסות לדמיין מה היינו עושים אז, ולאן הסיפור שלנו היה עשוי להתגלגל. לדוגמה, תרגיל מחשבה שמתבסס על פיטורין יכול להוביל אותנו לשקול מחדש את שביעות הרצון שלנו במקצוע הנוכחי, ולאפשר מחשבה על הסבה מקצועית.

2. צומת הדרכים. תכונה נוספת של אירוע מחולל היא שהוא מציב את הגיבור בצומת דרכים, ועליו לבחור בין שתי דרכים. כתרגיל מחשבה, אפשר לקחת מצבים בחיים שלנו שבהם אנו רגילים להתנהל בצורה מסויימת, שאולי לא מוצאת חן בעינינו, ולדמיין את הדרכים האחרות -אלו שלא בחרנו בהן עד שהן הפכו לבלתי נראות. הדרכים שעשויות לקחת אותנו לתוצאות אחרות לגמרי, ולמציאות חיים שונה. בתרגיל זה כדאי להתחיל עם דברים פעוטים ולעבור אל הדברים הטעונים רגשית רק לאחר ניסיון מיטיב בתרגיל. לדוגמה, להתחיל במחשבה על שגרת הבוקר (אילו דברים הייתי רוצה להספיק לעשות בבוקר, ומה הדרך הסמויה לעשות אותם?) ולא להתחיל ישר במחשבה על תגובות אלטרנטיביות בויכוחים עם אנשים קרובים.

אנו כותבים את סיפור הנפש שלנו ללא הרף. חשוב שלא נשכח להתרענן ולהתחיל מידי פעם. או לפחות להפוך דף.

שנה טובה.