פניה עוז-זלצברגר, בתו של עמוס עוז, שיתפה את התמונה הזו בחשבון הטוויטר שלה, בתוספת הכיתוב המצומצם וההייקואי ברוחו: "סיפור על אהבה וחושך: אבא שלי עם הוריו הקולנועיים נטלי פורטמן וגלעד כהנא, על הסט בירושלים בפברואר 2014. צילום שלי.

תמונה של עמוס עוז נטלי פורטמן וגלעד כהנא בירושלים בצילומים של סיפור על אהבה וחושך

התמונה הזו לא מפורסמת כעת במקרה. פניה עוז-זלצברגר פרסמה אותה בעת יציאת הסרט לאקרנים. אבל התמונה הזו היא הדבר ההפוך ביותר לפרסומים ציניים של יחסי ציבור מהוקצעים. ויכול להיות שהבמה של הרשתות החברתיות היא המתאימה לה ביותר, ואולי כדאי לומר שפניה עוז-זלצברגר לא פירסמה את התמונה, אלא היא שיתפה אותה. אני, לפחות, מרגיש ששיתפו אותי במשהו מרגש, משהו אישי.

התמונה הזו מרתקת אותי, ובכל התבוננות בה אני מוצא דבר חדש שמרגש אותי, או דבר חדש שמטריד את נפשי. ואולי אלו הם שני הצדדים של אותו המטבע. למי שלא קרא את סיפור על אהבה וחושך, סיפור משפחתו של עמוס עוז, התמונה הזו נראית כמו עוד תמונה של שחקנים שמצטלמים עם התסריטאי, או הבמאי. אבל ברגע שנכנסנו אל סיפור משפחתו של עמוס, התמונה נראית אחרת.

אז מה כל כך מרתק בתמונה הזו? הנה חלק מהדברים.

התמונה הבלתי אפשרית. אי אפשר לחזור לעבר. כולנו לומדים את זה בשלב כלשהו בחיינו, לרוב בכאב, כי שם, בעבר, נמצאים היסודות של הנפש שלנו. שם נמצאים הצמתים שבהם בחרנו לפנות ימינה או שמאלה. שם נמצאים גם אירועים שנבחרו עבורנו. “סיפור על אהבה וחושך”, האוטוביוגרפיה של עמוס עוז, הוא דוגמה לאופן שבו אמן משתמש באמנות שלו כדי לחזור לעבר, לילדותו, ולחקור את סיפור חיי הוריו וסיפור ילדותו דרך עיניו הבוגרות. דרך כתיבת הסיפור, עמוס יכול לחבק שוב את הוריו וגם הם יכולים לחבק אותו. התמונה הזו מנציחה את הפנטזיה הזו, ולרגע הופכת אותה לאמיתית. באותו הרגע ממש, היא גם אומרת, לוחשת או צועקת עד כמה התמונה הזו בעצם, לא אפשרית.

תמונות ילדות משוחזרות. אחד הטרנדים ברשת בזמן האחרון הוא שחזור תצלומי ילדות. הורים וילדים, או אחים, מצטלמים בבגרותם בתנוחות המשחזרות תמונות שצולמו בעבר, כשהיו ילדים. התמונות, המונחות זו לצד זו מחברות בין התקופות השונות וכמו אומרות – למרות השנים שחלפו אנחנו עדיין אותם אנשים. הנה אנחנו, איך גדלנו, אך נשארנו אחים, ואותו הקשר השובבי והאוהב נשמר. אך כאן, בתמונה הזו, הקפיצה קדימה היא רק של עמוס ולא של הוריו. הוריו נשארים כפי שהיו, צעירים, ואילו רק עמוס הקטן גדל וגדל עד שהזדקן. במובן הזה הצילום מחייה את ההורים של עמוס עוז, ובאותה מידה הוא מזכיר לנו את מותם (שכן הם כאן צעירים ולא המשיכו לגדול ולהזדקן כדי להשתתף בתמונה בדמותם העכשווית כביכול).

עמוס עוז סיפור על אהבה וחושך כריכת הספר
עמוס עוז והוריו האמיתיים.

השחקנים. נטלי פורטמן היפה היא פניה קלאוזנר, אמו של עמוס. כשמביטים בפניה המחייכות, זה לרגע יכול להראות כאילו זה חיוכה של פניה הגאה בבנה. אך כשאני מתבונן בתמונה, אני רואה בפניה של פורטמן גם את הנסיכה פאדמה ומטילדה, את אליס וגם את רקדנית הבלט, לצד דמויות נוספות שהשחקנית גילמה במהלך הקריירה שלה. כשהדמויות מופיעות, פניה קלאוזנר הופכת למטושטשת יותר. כאילו יש מאבק בין הדמויות, לבין השחקנים שמגלמים אותם.

המבט. בסופו של דבר, שלושתם, האב, האם ועמוס הילד-המבוגר מתחבקים יחדיו, ומתבוננים במצלמה. למעשה, למרות שמאחורי המשקפיים קצת קשה להבחין במבט ראשון, עמוס אינו מסתכל למצלמה. פניה עוז-זלצברגר מצלמת את אביה עם הוריו הקולנועיים על הסט בירושלים בפברואר 2014, וגלעד כהנא ונטלי פורטמן מישירים מבט וחיוך אל המצלמה. ועמוס מחייך אבל הוא אינו מביט ישר אל המצלמה, ישר אל הכאן והעכשיו. ונדמה כאילו העיניים שלו נעוצות באויר באיזה מקום אחר. אולי הוא ראה בדיוק משהו באולפן שהסיח את דעתו, אולי לרגע, בתוך ראשו, הוא היה בירושלים של 1943 ונזכר איך הביט אל המצלמה יחד עם הוריו, ואולי, אולי הוא חיכה שכל זה יגמר, כדי שהוא יוכל לחזור אל שולחן העבודה שלו בערד, ולהמשיך במלאכת הכתיבה של הספר שעבד עליו באותה העת.

צילום שלי. הכיתוב שמלווה את התמונה הוא קצרצר כמתבקש: “סיפור על אהבה וחושך: אבא שלי עם הוריו הקולנועיים נטלי פורטמן וגלעד כהנא, על הסט בירושלים בפברואר 2014. צילום שלי. “ פניה עוז-זלצברגר, בתו של עמוס שנקראה על שם סבתה, פניה, גיבורת “סיפור על אהבה וחושך”, היא בעלת העיניים האוהבות שצילמו את התמונה הזו. בהערה הקטנה “צילום שלי”, היא מוסיפה את עצמה אל הצילום. כאילו היא אומרת- הספר “סיפור על אהבה וחושך” והסרט שהוסרט בעקבותיו – אלו הן יצירות האמנות של אבי. אבל גם אני כאן בתוך הסיפור הזה. ההורים של אבי השפיעו עליו, ובין היתר השפיעו גם על אופן שבו הוא גידל אותי, וגם אני חלק מהסיפור הזה, והצילום הזה- זו יצירת האמנות שלי.

התמונה הזו אינה צילום ‘סלפי’. היא אינה צילום סלפי משום שפניה עוז-זלצברגר, בתו של עמוס, נמצאת שם כדי לצלם את התמונה עבור אביה. זה נראה אולי כמו נקודה קטנה ושולית, אבל זה אף פעם לא שולי שמישהו נמצא שם עבורך.

 

 

4 תגובות

  1. Riva Peri

    יואב,
    מקסים בעיניי. כל הזויות שבחרת להתבונן דרכן על התמונה הזו ועל היחסים ועל הסיפור. עמוק, כמו שפניה כתבה, ומרתק מאד.
    וזה באמת אף פעם לא שולי כשמישהו נמצא שם עבורך. כל כך נכון.
    ריבה

אל תשאירו את המחשבות שלכם לעצמכם - שתפו אותי