אין כמו משוררת, כדי לנסח בבהירות את לב ליבו של הטיפול הנפשי.

אין סבל גדול יותר מאשר לשאת סיפור שלא סופר בתוכך - מאיה אנג'לו

אני חושב על מה גורם לאנשים לשמור את הסיפור שלא סופר בתוכם.

 

לפעמים זו הבושה.

לפעמים הפחד שאפילו אוזניהן שלהם עדינות מידי ולא יעמדו באימי הסיפור, וודאי שלא אוזניו של מישהו אחר.

לפעמים הסיפור כל כך מבולבל, שהם אפילו לא יודעים איך לספר אותו לעצמם.

לפעמים אנשים לא רוצים את הסיפור שלהם. הם רוצים סיפור אחר. עם זיקוקים וכוכבי קולנוע. והם מחכים. מקווים שהסיפור שלהם יתחלף באחר. 

ולפעמים, לפעמים אנשים מאמינים שלאף אחד לא באמת אכפת, ואף אחד לא רוצה לשמוע את הסיפור שלהם.

ולפעמים אנשים חושבים שהם אמורים לחיות עם הכאב.

 

ולפעמים אנשים אוזרים אומץ. 

ופותחים מחברת. 

או קובעים פגישה.